מבחני תמיכה מיושנים –  הקריטריונים להקצאת תקציבים ממשלתיים לא עולים בקנה אחד עם מה שקורה בשטח ואינם מאפשרים צמיחה והתפתחות של המוזיקאים ושל המוזיקה. לדוגמא – התפיסה השגויה של מוזיקה אצל מקבלי ההחלטות היא זו שמשאירה את המוזיקה מאחור. השר חילי טרופר הודה ב 2020 שהמשרד מודע לכך שהמוזיקה היא בתת תקצוב, אך למעשה, ההגדרות של מבחני התמיכה הם חלק גדול מהבעיה. 
מוזיקה, לפני שהיא מגיעה לבמות, היא אומנות שמע הדורשת משאבים רבים והשקעה גדולה. חזרות, הקלטות, כתיבת עיבודים, זמן נגינה, יצירה, מיקסים, מאסטרינג, הוצאה לאור, השקעה בתפוצה, בפרסום, עיצוב גרפי, צילום ושיווק. הקריטריונים של תמיכת משרד התרבות מתעלמים מכל הנ״ל, המוזיקה משויכת לאגף אומנויות הבמה ומתוקצבת על סמך פעילות בימתית בלבד, בתוך ישראל בלבד, ע״פ כמות הופעות, כמות קהל וכו׳. הצמצום הזה מגביל את היכולת להיתמך ומשאיר את התקצוב למוזיקה קטן גם ביחס לתמיכות באומנויות אחרות ששם הקריטריונים מותאמים לאפיונים של האמנות.

ארגון גג- ניכר שיש קושי של ארגוני מוזיקאים עצמאיים להתקיים ולגדול – אין תחרות על תקציב ממשלתי. הקריטריונים לתמיכה בארגונים וביצירה לא מאפשרים כניסה של שחקנים חדשים ואינם מותאמים לשטח.
ארגון הגג של עמותת הכוריאוגרפים הוא ארגון חזק, המגלגל מחזור של 25 מיליון ש״ח והפך את יוצרי המחול בישראל ליצרנים ובעלי כוח. הוא מטפל בכ 125 הרכבי מחול, מסייע להם ביצירה, תומך בהופעות שלהם בחו״ל, בשת״פים בין יוצרים ובין קולגות בחו״ל, יש גוף חזק שעובד למען היוצרים העצמאיים.
ארגון הגג של אנשי התיאטרון, הוא ארגון צעיר יחסית, המגלגל מחזור של 6 מיליון ש״ח. הוא מטפל ב 62 יוצרי תיאטרון, דואג להם, מנחה אותם להגדלת תמיכות וותומך ביצירתם.

ארגון הגג של המוזיקאים – הוא יצור כלאיים שלא הוקם למטרת הספציפית והחשובה הזו. הרכבים מוזיקלים שזוכים לתמיכה מפוזרים בין עמותות שונות ובעצם אף אחד לא דואג לאינטרס של יצירה, של תנופה והתפתחות.  לפי השטח נראה שהמוזיקאים תמיד ידדו אחרי כל יתר האומנויות מבחינת גודל התקציב, מה שעומד ביחס הפוך לכמות המוזיקה, המוזיקאים, ההרכבים הקיימים והריבוי המדהים של העשייה. 

חלוקה לא הוגנת של כספים במוסדות נתמכים –  בעוד המשרד תומך באולמות מופעים ובמוסדות תרבות – המוזיקאים נדרשים להגיע ללא תמורה, או אפילו להבטיח guarantee. אין להם כל חלק בעוגת התקציב במוסדות שאלמלא הם, לא היו קיימים ממילא.  
בוסף ניכר שיש פער גדול מאוד בין התקציבים שמועברים לרשויות מוניציפליות, מוסדות מוזיקה לבין היכולת של מוזיקאים עצמאיים ליהנות מהם. פסטיבלים מתוקצבים והרשויות המקומיות מעדיפות באופן גורף מוזיקאים מסחריים, כאשר הם מזמינים הופעה ממוזיקאי עצמאי, לרוב, התמורה המוצעת זעומה ומבישה.

המרחב הבינלאומי – לא קיימת שום אג׳נדה, שום תמיכה ושום התכוונות למרחב הבינלאומי.
המוזיקאים הישראלים פועלים ללא תמיכה או מעטפת שתאפשר להם ליצור ולחשוב גבוה, רחב, רחוק, אין להם אפשרויות לשיתופי פעולה, להזמנת עמיתים ושותפים מוזיקלים מחו״ל וכיו״ב. מסתבר שלתזמורת גדולה או לתיאטרון קל יותר לצאת לסיור ולהיתמך בפעילות בינלאומית. הרכב של טריו או חמישה מוזיקאים נתקל בקשיים ולא יכול לממש הזמנות למופעים. 

העדר תמיכה ישירה ביצירה עצמה – התקציב של המשרד מופנה למקהלות, תזמורת, אופרה, תחרויות, מוזיקה בקהילה, פסטיבלים, בתי ספר למוזיקה, אולמות מופעים, כמעט ולא קיים תקציב ליצירה. קרן היוצרים מבורכת אך התמיכה דרכה קטנה גם ביחס לתמיכה שלא דרך הקרן בגופים אחרים. עדיין לא גובשו אסטרגטיות חכמות כיצד לתמוך במוזיקאים וביצירה מוזיקלית על שפע גווניה ויוצריה.